Chasidut על שמואל א 9:17

במדרש לך לקראת משה כו'. אמר ר' ראובן הדיבור שאמר למשה לך שוב מצרימה פי' בו דו פרצופין למשה נאמר לך שוב מצרים ולאהרן נאמר לך לקראת משה יעו"ש והוא תמוה. והנה כתיב ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף מה לשון חדש. וי"ל דהנה איתא [בגמרא סוכה] בשעת פטירתן היו אומרים יופי לך מזבח ר' יהודה אומר ליה ולך מזבח ומסיק ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסין. וצריך ביאור. והנה ידיע שכל מה שנברא בעולם הוא בדרך דכר ונוקבא (וכן נמי איתא אמרה שבת לכולם נתת בן זוג כו') כי ע"י זה יש קיום להעולמות וזה כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד זו בנים ע"כ כתיב אח"כ ה' הפיר עצת גוים שלא לעבור על רצונו ית' ע"א אמרו רז"ל מצוה רבה שאני הוא לא תוהו בראה לשבת יצרה כי בזה היא קיום עולמות ושורש הכל הוא הבורא ב"ה נקרא איש מלחמה וכנ"י אשה המקבלים ממנו ית' ואנו מעוררים מ"ן בתפלתינו ותורתינו ומ"ט שלנו והוא ית' משפיע לנו טובו וחסדיו ואורו הגדול בזה הוה כמו דכר ונוקבא וכן רב ותלמיד נקרא דכר ונוקבא משפיע ומקבל וכן איתא בזוהר על איש וביתו באו המלאכים עליונים נקראים דכר והמקבלים מהם נקראים ביתו ביתו זו אשתו. והנה גם בעבדות ודביקות הבורא ב"ה צריך להיות כן והאיך הוא יראה ואהבה כי יראה נקרא ניקבא ומקבל כי עדיין לא נגמר העבדות כי עיקר היא באהבה כמו שאיתא בזוהר לית פולחנא קמי קב"ה אלא רחימו וזה לא ברא אלא לכבודו כי כבוד בא מצד האהבה כמו שפירשו רז"ל על כבד את אביך ביראה הקדים האם ובאהבה את האב כו' כידוע והנה ודאי אם אין יראה א"א לבא לאהבה ואם הי' לו יראה ויש לו אהבה ועובד אותו ית' באהבה רבה ובשמחה וכמו בשמחת בית השואבה ודאי בשעת הדביקות הגמור הוא דבק בו ית' ואין שטן ופגע רע אך אחר הדביקות הגדול שלא יתאחזו חצונים בהקדושה שבא לו שלא תבא לו שום התפארות או גאוה או תאוה אחרת לינק מהאהבה צריך ליזהר לזכור ביראה ובושה מלפניו ית' או הכנעה לזכור חסרונוסיו וליכנע מלפניו ית' וזה טוב כי הוא ית' את דכא ואם הבורא ב"ה עם האדם אין שום דבר רע יכול לבלבל אותו. אעפ"כ גם יראה ובושה טוב והנה רז"ל אמרו רחל מסרה סימניה ללאה וכן אמרו בזוהר אימא אוזיפת לברתא מנהא כי הנה יראה נקרא רחל כי האלקים עשה שיראו מלפניו ואיתא בשביל ישראל נברא העולם שנקראו ראשית כי עיקר הם ישראל יש יראה לכולם או יראה עליונה או יראה שפלה עכ"פ כל ישראל יש להם יראה ע"כ היראה נקרא כנסת ישראל שכולל כל ישראל וישראל נקראים צאן קדשים אתן צאני צאן מרעיתי ע"כ היראה הכוללת והמכנסת ומאספת ומקבצת את ישראל נקרא רחל שורש הצאן והנה יראה בלא הנהגת ענוה כ"א מבזה את בני אדם ומבייש [אותם] אינה ניחא כ"א צריך עכ"פ להיות מלובש בענוה הגם שאין העיקר אצלו ענוה והנה ענוה היא יותר גדולה מכולם כי אז ה' ית' אתו ממילא יש לו גם יראה ופשוט אם הוא נכנע ומכיר שפלתו מכיר גודל חסדו וטובו ית' כי אינו ראוי לכלום לפי חסרונותיו ומתבייש מלפניו ית' מלחטוא כי יראה הוא בושה כמו שאמרו רז"ל על למען תהי יראתו על פניכם זו בושה. וזה אימא אוזיפת לברתה מנהא כי מפני שמהענוה נולד יראה ע"כ נקרא בראה וכן מי שהיא עניו ואין רואין בו יראת שמים י"ל שהוא בשביל התפארות להחזיק אותו לעניו וא"כ אין זו ענוה אדרב' גאוה כי אם אם יש לו גם יראה הוא סימן על ענוה והנה ענוה נקר' לאה [ל'] מלאה תנאה כי מי שהוא נכנע הוא כמו עיף ואין לו תגבורת לקום על רעהו וליקצוף וכן כתיב ועיני לאה רכות כי הנכנע נקל לו לבכות ולהוריד דמעות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה כי ביראה הוא מקיים רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ממילא הוא יפה בנשמתו וכן איתא כל מי שיש בו חן בידוע שיש בו יראת שמים וזה יפת תואר כו' וזה בשעת פטירתן מה היו אומרים יופי ליה ולך מזבח כי י"ה מרומז על ענוה שהוא עדיין אינו מתוקן כי הלא השם עדיין אינו שלם כ"א י"ה וזה לי"ה אנחנו מודים שהוא בעונותינו אין השם שלם ולך אנו מקלסים פי' להמזבח היא היראה כי על ידה הוא מזבח יצרו אנו מקלסים שהוא טוב וכנ"ל כי היא סימני הענוה. והנה ענוה בא מהתשובה מתבייש ומכיר חסרונו כי כן בע"ת צריך להיות נכנע וגם מהמוחין הבא ממנו ית' גורם הכנעה מלפניו והנה משה רבינו ע"ה הי' חכם כמו שכתיב עיר גבורים עלה חכם והכיר בחכמתו רוממותו ית' והוא כאין נגדו ע"כ הי' עניו מאד מכל האדם והי' הנוקבא שלו הענוה בעת שלא הי' לו כ"כ הדביקות הגדול הי' זוכר עניה והכנעה בא מהקדושה להענוה הי' הענות מקבלת מקדושתו הגדולה וזה שאמרו רז"ל אל תקרב הלום כו' בקש משה רבינו מלכות ולא נתן לו ולמי נתן לדוד אין הלום אלא מלכות ומה לשון הלום על מלכות אלא קאי על יראה כי מי שיש לו יראה הוא דבוק בו ית' בשמו אדני לשון אדון לירא ממנו ית' ונקבל אדנותו כעבד שירא מאדונו ממילא הוא אדון על הכל ע"כ אמרו רז"ל צדיק מושל יראת אלקים וכן אמרו המושלים ביצרם קוראים סתם מושלים על כי מושלים על הכל וכן אמרו במדרש מי שנתיירא מלפניו נעשה מלך וכתיב במלך זה יעצור בעמי (שמואל א ט׳:י״ז) על שהוא עוצר מלעשו' כל חפצו ולילך בכל מקום. וכן לשון הלום לשון גבול לעצור שלא לעבור וזה הלום מלכות ובאמת שמעתי מהרב המגיד איש האלקים מראוונא על אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני אמר הוא ז"ל ממני היא רחוקה החכמה עליונה כי החכמה מאין תמצא והוא הי' מלך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול צריך הוא להתנהג במעט גדלות [ע"כ] לא הי' יכול להשיג החכמה עליונה משא"כ לשאר בני אדם ע"כ משה רבינו ע"ה הי' לו ענוה ולא מלכות וזה אל תקרב הלום. (וזה של נעלך מעל רגליך הוא היראה לשון נעול סגירה על רגלים הוא העבירות שאדם דש בעקביו. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. הוא הענוה הוא אדמת קודש סוף של קודש הוא החכמה כנ"ל כי מהחכמה ענוה ומענוה חכמה כמו החכמה מאין תמצא והגם שמצינו ויהי בישורון מלך י"ל דהוא לגבי דור באי הארץ שהיו דורו של יהושע כי הנה דור דיעה הי' מבחינת ענוה מקבלים מן משה שהי' מקבל שלו ענוה כנ"ל משא"כ דורו של יהושע הי' די להם שהי' מקבלים ממנו מבחינת יראה לבד וכמו שאמרו רז"ל מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה והנה [כתיב] ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם כו' אהי' אשר אהי' כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ואח"כ אמר ה' אלקי אביתיכם אך הנה ודאי [ידעו] משמו הו' י"ה ב"ה אך ידעו שהם לא צדקו יחדיו לתקן שם הוי"ה ב"ה בתרי"ג מצות שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח ע"כ בס"ת ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם מרומז הוי"ה בסופי תיבות כי לא קיימי ע"כ השיב להם אהי' היא התשובה פי' הגם שלא הייתי כראוי אהיה מן עתה והלאה וכן הגאולה תלוי בזה השם אהיה עמם וזה אהי' אשר אהי' ע"י התשובה שקיימו המרומז באהי' ע"י זה אהי' עמם וכדאיתא על וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים שהבינונים עשו תשובה ונתקבלו ורשעים הרהרו תשובה וידע אלקים שאחד מחבירו לא ידע וזה אהי' אשר אהי' אך ודאי אין לומר להם שכבר עשו כדי שיהיו כל ימיהם בתשובה ושיהיו נכנעים כי כן צריך להיות הבע"ת נכנע ע"כ אמר כה תאמר להם אהי' שלחני שיהיו בע"ת וכתיב ה' אלקי אבותיכם כי האבות ודאי תיקנו הוי"ה ב"ה והנה כן שמעתי אומרים אין לגבי משה מלתא זוטרתא היראה קאי על דור דיעה [שהיו] לגבי משה וכנ"ל שהיו מקבלים ממנו מבחינת מקבל שלו הוא ענוה וכן מצינו ויחן שם ישראל בלב א' כאיש אחד זה בא מגודל הכנעה בא אחדות ידי שמעתי בשם הרב המגיד הנ"ל ע"כ יש בין ילדים קטנים אהבה כי אין להם גדלות וכן ודאי גם במצרים הי' כי כי כל מה שהי' להם בשעת קבלת התורה בהדרגה הי' להם ביציאת מצרים שלא בהדרגה וכן מצינו לשעה קלה נאספו לרעמסס וכן לא גילו הסוד זה בא מאחדות הבא מהכנעה של התשובה והנה שמעתי מהרב מפינסק שיחי' לאוי"ט שהי' רב בק"ק זעלחוב על מה החדש ע"י מה יכול להיות התחדשות כי יש מאין וזה ויקם מלך חדש על מצרים הוא הכנעה אשר לא ידע את יוסף כי מהיראה בא יוסף להוסיף מ"ט ותורה ומצות משא"כ ע"י הכנעה כ"א [מפני] שה' אתו ממילא היא טוב והנה איתא משה הי' שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא כי משה המשיך אורו ית' לישראל והמשיך שיתיחד הקב"ה עם כנסת ישראל ואהרן כיפר על ישראל וקשט אותם לה ית' והתפלל על ישראל תמיד ע"כ משה מרומז בנצח קאי עליו ית' שבא מלמעלה לנצת שונאי ישראל והוד בא מלמטה להורות לי ית' וזה משה בנצח ואהרן בהוד הגם שיש להם שורש עליון והנה בגאולה צריך להיות מתיחד קב"ה וכנסת ישראל ע"כ הי' מוכרח קודם לילך אהרן לקראת משה וישמח בו וישק לו כי זה הי' סיבה שיתיחדו קב"ה וכנסת ישראל ע"י השושבינין משה ואהרן וזה דו פרצופין הי' הדיבור כי הי' קשה להמדרש כי לכאורה הדיבור לאהרן שילך לקראת משה הוא ללא צורך כי במצרי' יאמר לו הציווי ע"כ פירוש שהוא בא ממילא מהדיבור הנאמר למשה לך שוב כי הוא בכלל זה לצורך עיקר הגאולה ודוק. (וי"ל ע"כ ויפגשהו בהר האלקים כי שם נגמר עיקר היחוד וגם כי הי' זה תועלת להגאולה כמו שאמר לו ית' בהוציאך את העם תעבדון את האלוקים על ההר הזה):

בְּשָׁבוּעֹתֵיכֶם – זֶה בְּחִינַת הַדַּעַת כַּנַּ"ל, בְּחִינַת מָן, בְּחִינַת מִקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא מִקְוֶה שֶׁל שַׁעַר הַנּוּן כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִקְרָא שָׁבוּעוֹת עֲצֶרֶת, מִלְּשׁוֹן מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל־א ט): זֶה יַעֲצֹר בְּעַמִּי.

שְׁמִינִי עֲצֶרֶת זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת (שמואל א ט׳:י״ז): זֶה יַעֲצֹר בְּעַמִּי, הַנֶּאֱמָר בְּמֶלֶךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, בִּבְחִינַת (תהילים ע״ב:א׳): מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הַמְבֹאָר לְמַעְלָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל טֻמְאָה הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁמּוּבָא בַּכְּתָבִים, שְׁבִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַנֻּקְבָּא עוֹצֶרֶת הַטִּפָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן טֻמְאָה הַנַּ"ל, שֶׁנִּתְתַּקֵּן בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, וְנֶעֱצֶרֶת הַטִּפָּה בִּקְדֻשָּׁה, וְאֵינָהּ נִשְׁחֶתֶת, בִּבְחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם: